זגמייסטר & וולש: רטרוספקטיבה

התערוכה הרטרוספקטיבית הראשונה של סטודיו זגמייסטר & וולש, הנחשב לאחד המובילים בעולם בתחום התקשורת החזותית. הסטודיו מתמחה בהעברת מידע, מסר, תחושות ורעיונות באמצעות כלים חזותיים. עבודתם של סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש מאופיינת בעיצוב נועז, אמיץ וחצוף, רגשי ואנושי, מאתגר מוסכמות ופורץ גבולות באופן השימוש באמצעי המדיה וההבעה. השניים עוטים על עצמם כובעים שונים המגמישים את השפה החזותית – ממעצבים גרפיים, טיפוגרפים אקספרימנטליים ועד לאמני פרפורמנס – הם משנים תפיסות פופולריות של עיצוב, מאתגרים את הסטטוס קוו ובוחנים את תפקידו של המעצב בחברה.

בשלל טכניקות, אמצעי ביטוי מגוונים, חומרים בלתי שגרתיים ותוך נטילת סיכונים זגמייסטר & וולש מפיחים חיים חדשים באמרה הידועה של מרשל מקלוהן, ״המדיום הוא המסר״ (1967). בגישה אנושית, סובייקטיבית, תוך משחק מתמיד עם החושים של הצופים, הם מצליחים ליצור לא רק דימויים בלתי נשכחים אלא גם מעוררים אותנו לחשוב על הדימויים שאנו צורכים ומייצרים.

לצד התערוכה המרכזית, הוצגו במוזיאון שתי תערוכות נוספות שתהו על מעמדו של הדימוי. התערוכה מוכרמוזר הציגה במעבדת העיצוב עבודות על קו התפר שבין המדומה לממשי, שעוררו תחושה מוכרת ועם זאת זרה – כאלה שיכולות לעורר בנו אי נוחות ומעלות שאלה ביחס לאפשרות ליצור משהו חדש מן המוכר.

התערוכה חיטה היא חיטה היא חיטה של המעצב פדי מרגי, שהוצגה במסדרון ההיקפי, חשפה את השקר הגדול של צריכת הראווה ומבקשת לשאול האם מוצרי יסוד של מותגי יוקרה כמו קמח של פראדה או אורז של לואי ויטון, שווים יותר?