חקירה אינטראקטיבית של הקשר המתקיים בין המושגים קול, אובייקט ומרחב ושל נקודות ההשקה של מושגים אלה לעיצוב ולתרבות
29.06.2017 – 28.10.2017
בשנים האחרונות חוויות חושיות אינסטינקטיביות וטבעיות כמו שמיעה, משפיעות יותר ויותר על הדרך בה אנו תופסים, מעבדים ומתקשרים עם העולם הסובב אותנו, ריאלי ווירטואלי כאחד. התערוכה תציג אובייקטים של סאונד, רמקולים ומוסיקה שעוצבו על ידי מעצבים בינלאומיים לצד מיצבים אינטראקטיביים של מעצבים מקומיים.
קשה לעמוד בפני הפיתוי שמציעה קונכייה גדולה ולהימנע מהרצון להאזין ״לקולות הים". תחושת הקונכייה בכף היד, סמיכותה לאוזן, ההתמסרות לסאונד הבוקע ממנה והאמונה שאנו מאזינים לקולות הכלואים בתוכה, מהלכים עלינו קסם, גם אם ידוע לנו שאין אלה העובדות. זהו כוחו של הסאונד – מיסטי ומדעי כאחד, מיידי וטוטאלי גם יחד. באפשרותו להוציא את המאזין למסעות במרחבים מופשטים וממשיים, ולהשפיע הן על התחושה הפנימית והן על הסביבה בה הוא מתקיים.
רועי יהלומי, Form Follows Sound, צילום: דור קדמי
סאונד הוא יותר מעוד פסקול שנמצא לצד או ברקע שגרת היומיום באופן קבוע, אחיד וסביל. הוא לא רק מעוצב על פי הלכות חייה של חברה, אלא גם מעצב ומבנה את תרבותה. כאלמנט המבוסס על זמן, הוא קוד לא כתוב שמכתיב רצף, קצב ועוצמה של התרחשויות, מעצב הן את הצליל והן את השקט. בשיח המקומי הסאונד נושא עמו משמעויות תרבותיות, חברתיות ולאומיות: שעה נפתחת רק לאחר שנשמעו שישה אותות, תרועת שופר מבשרת על כניסתה של שנה עברית חדשה במסורת היהודית. הצירוף המנוגד ״צפירת דומייה״ עוצר הכל מלכת, אבל כשהצפירה עולה ויורדת יש לרוץ ולתפוס מחסה.
סאונד הייתה תערוכת קיץ אינטראקטיבית ורחבת היקף שהתפרשה על כל חללי התצוגה של המוזיאון ובחנה את הקשר המתקיים בין המושגים קול, אובייקט ומרחב ואת נקודות ההשקה של מושגים אלה לעיצוב ולתרבות. בגלריה העליונה הוצג השינוי התפיסתי שחל באופן השימוש בחפצים המפיקים קול – החל מעיסוק בעיצוב אובייקט נייח בעל צורה וחומר עד לעיסוק העכשווי אשר שם במרכז את הפעולה ואת חוויית המשתמש. השינוי נבחן דרך 50 אובייקטים של סאונד ובהם פריטים היסטוריים של מיטב המעצבים, החל משנות ה-60 של המאה הקודמת ועד היום.
צילום: שי בן אפריים
האובייקטים חולקו לשלוש קבוצות בהתאם לאופי השימוש: אובייקטים נייחים, ניידים ואינטראקטיביים בהם ניתן היה גם להתנסות. חלק זה של התערוכה נהנה מתמיכת המכון האיטלקי לתרבות בתל אביב ושגרירות איטליה בישראל; פורום התרבות האוסטרי תל אביב ושגרירות אוסטריה בישראל.
בגלריית ד"ר שולמית כצמן (הגלריה התחתונה), הוצג המיצב להיות סאונד שנוצר על ידי אוצרות ויוצרות התערוכה ענת ספרן ולילך שטיאט – חלל אינטראקטיבי שבו עבודות סאונד, אשר הולחנו במיוחד עבור התערוכה מהוות חוויה קולית וויזואלית המשתנה בהתאם לתנועת המבקרים בגלריה. תנועתם ופעולותיהם משפיעות על הביטוי החזותי ובכך המבקר יכול היה להגיב למיצג, שאיננו שלם ללא האפשרות הזאת.
חללי התצוגה הנוספים – המסדרון העגול ומעבדת העיצוב, הוקדשו לפריטי עיצוב מתוך אוסף המוזיאון, ששאבו השראה ממוסיקה וסאונד כבסיס לשפת העיצוב. במסדרון העגול הוצגה תערוכת היחיד מבעד לרשת של הצורפת דנה חכים ברקוביץ', המשתמשת ברשתות רמקולים כמצע לתכשיטיה. התערוכה כללה פריטים מהעשור האחרון לעשייתה של חכים ברקוביץ' לצד תהליכי העבודה שיומחשו באמצעות קול, תמונה וחומר.
דנה חכים, תליונים מתוך יצירה של פחד, 2015, צילום: שי בן אפריים
במעבדת העיצוב הוצגה התערוכה חוזר ב'לופ' ובה פריטים נבחרים מתוך האוסף שצורתם ואופן עיצובם, ביטאו ערכים המזוהים עם עולם הסאונד כמו חזרתיות ומקצב. המבקרים הוזמנו לקחת חלק פעיל בתערוכה – לשמוע, לראות ולהרגיש סאונד.
מבנה של סאונד/ סאונד של מבנה היה מיצב מקורי שניצל את החומריות והצורניות הלא שגרתית של המוזיאון, ובאמצעות שיתוף הקהל הפך את המבנה לכלי נגינה גדול מימדים המפיק קול. הפקת הסאונד נעשתה באמצעות כ-50 רמקולים הממוגנטים לרצועות הקורטן החלולות, שמשמשות כתיבות תהודה. זה מופע סאונד שהשתנה ללא הרף, שהציף שאלות כמו – מהו צליל של מבנה? וכיצד משפיעה ומושפעת האדריכלות מסאונד?
ענת ספרן, לילך שטיאט, מבנה של סאונד / סאונד של מבנה, צילום: שי בן אפריים
