פרשנות יצירתית של מעצבים עכשוויים למוטיבים מן העבר
26.05.2011 – 10.09.2011
התערוכה הציגה פרשנויות יצירתיות של מעצבים עכשוויים למוטיבים מהעבר, כאשר המעצבים, שרובם היו אז בשנות השלושים והארבעים לחייהם, התייחסו לעבר כמקור השראה ושאבו הנאה רבה משימוש במבחר איקונים וסמלים של תקופות היסטוריות שונות, החל בקרני צבאים ושעוני קוקייה, וכלה באובייקטים בסגנון הבאוהאוס או ממפיס. אותו עיסוק גורף בעבר בא לידי ביטוי גם בעניין במלאכות יד שונות כגון אריגה, קליעה, רקמה, ניפוח זכוכית, גילוף בעץ ושימוש בחומרים כגון ראטאן ואמייל.
צילום: שי בן אפרים
התערוכה "הישן החדש, עיצוב בהווה מתמשך", היא האחרונה בשורה של תערוכות עיצוב שיזם המכון לקשרי חוץ של גרמניה (ifa), יחד עם האוצר פולקר אלבוס. התערוכה כללה כ-70 עבודות, שדרכן בחנו מעצבים עכשוויים את הקשר בין מסורת לחדשנות. הגישות השונות לנושא זה סבבו כולן סביב נושאים דומים: חומריות, תהליכי הרכבה ותצורה, ייצור ושימושים מסורתיים. היוצרים שהשתתפו בתערוכה כללו 57 מעצבים וצוותי עיצוב מגרמניה, ארצות אירופאיות נוספות, ישראל וארה"ב, וקיימו ביניהם דיאלוג אינטנסיבי. ביטוי נוסף לאופייה הבינלאומי של התערוכה הוא הצגתה כתערוכה נודדת ברחבי העולם, תוך שימת דגש על הקשר לתרבויות מקומיות במדינות השונות בהן היא הוצגה.
אף על פי שההיסטוריה של העיצוב המערבי המודרני קצרה למדי, עולם העיצוב הפך במהרה לנושא חשוב בתחום ביקורת התרבות, והוא זוכה לעניין רב. גם באזורים אחרים בעולם זוכה העיצוב העכשווי להכרה גוברת כשדה בעל משמעות, ולא רק כמקצוע אחד מיני רבים. תערוכה זו בוחנת את הקשר בין "חדש" ל"ישן" כפי שהוא בא לידי ביטוי בעבודות המתבססות על פיתוח של מודלים היסטוריים וצורניים קיימים, ומציעות פרשנות חדשה לצורות מסורתיות. התערוכה כללה מגוון רב של מוצגים, תוך ניתוח קווי השוני והדמיון שביניהם. כמו כן, התערוכה הציגה מגמות עכשוויות במיחזור ועיצוב מחדש (redesign) ובוחנת את תהליך העיצוב מחדש של מודלים קלאסיים ואת האופן שבו נעשה שימוש מסורתי בחומרים חדשים.
מטרת התערוכה הייתה להצביע על אופיו הבינלאומי המורכב של השיח העיצובי העכשווי והיא דנה בנושא זה דרך שלושה היבטים: ראשית, הציבור הרחב מוזמן ליהנות מן המוצגים עצמם. שנית, בכל מדינה מתקיימים אירועים שונים בשיתוף מומחים מקומיים ותוכנית חינוכית נלווית לתערוכה. שלישית, התערוכה תועדה גם באמצעות בלוג באינטרנט, שבו הוצגו עבודותיהם של מעצבים מקומייים שעסקו בנושאים בעלי זיקה לנושא התערוכה.
"קחו, לדוגמה, את השטיח האוריינטלי, זה המכונה גם שטיח פרסי. בעבור רבים מאיתנו שטיחים מסוג זה הם סמל לבית הבורגני, על הספות, המזנונים והעציצים האופייניים לו. זה סוג המקום בו הקאנצלר קונראד אדנאוור חש בו בבית. מקום בו שומרים אנשים על כללי התנהגות נאותה ועל השולחן ניצבים רק כלי אוכל קלאסיים מתוצרת מייסן או נימפנבורג. אין פריט המייצג באופן חד יותר את צורת 'המגורים' המקובלת מאשר נציג זה המגיע מארצות המזרח והארוג בעבודת יד. עם זאת, הוא נושא איתו מסר שכמעט שאינו מובן היום, כשם שלא היה מובן בעבר. רובנו יודעים שצפיפות הקשרים, החומר ומקור השטיח קובעים את מחירו, אך איננו יודעים הרבה על הדוגמאות המרכיבות אותו.
אך סגנון חיים זה יצא כבר מזמן מן האופנה. זאת ועוד, הדורות האחרונים, ובעיקר אלו שגדלו בחיק הבורגנות המערב-גרמנית של אחרי מלחמת העולם השנייה, זלזלו בכל דבר שקשור לסגנון החיים של הוריהם, אותו הגדירו כצר-אופקים וריאקציוני. אך למרות כל זאת, הם הטמיעו אותו בתת המודע התרבותי שלהם. כך קרה שאותן מוסכמות של עיצוב פנים שייצגו בעבר את הממסד האמיד הפכו, בסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, לסמל של רגשות אנטי בורגניים. שכן, מה יכול להיות פרובוקטיבי יותר מאשר לשבת על שטיח אוריינטלי, שנקנה בזול בשוק הפשפשים, במכנסי ג'ינס או עור, ולהדליק ג'וינט?".