יוז'י ימאמוטו במוזיאון העיצוב חולון

יוז'י ימאמוטו (Yohji Yamamoto), הינו אחד ממעצבי האופנה החשובים והמשפיעים ביותר בעולם, אשר במשך יותר משלושה עשורים מוביל ומאתגר את עולם האופנה בסגנונו האוונגרדי, שאינו מושפע מטרנדים חולפים. השנה מציין בית האופנה ימאמוטו 40 שנות פעילות.

"הבחירה בישראל כמקום להציג בה את התערוכה הבאה שלי, אחרי לונדון, פירנצה ופריז, הינה מהלך טבעי עבורי", אמר ימאמוטו. "לישראל יש עושר תרבותי רב וכאדם חושב, בעידן שבו אנו זוכים למידע מעובד ומוכן, אני רוצה לראות את ישראל דרך עיניי, להרגיש אותה דרך העור שלי ולחוות אותה באופן ישיר וחי".

בתערוכה הוצגו כשמונים דגמים שבחנו דיאלוגים בין אנשים, מקומות, לבוש, ועיצוב. על עיצוב התערוכה הופקד מר מסאו ניהיי (Masao Nihei), המלווה את ימאמוטו שנים רבות בעיצוב התערוכות ותצוגות האופנה ברחבי העולם. תכנון ועיצוב התערוכה, נוצר בהתאמה למבנה האדריכלי המיוחד של מוזיאון העיצוב, ואיפשר להתבונן על הקשר המסקרן המתקיים בין הבגדים והדגמים המוצגים לחללי המוזיאון השונים.

הגלריה התחתונה דימתה מרכז של עיר סואנת, ש-38 דמויות נעו בה במקצבים קבועים, וברקע ליווה את התצוגה פס קול עירוני רנדומאלי. בניגוד לדימוי של ימאמוטו כ"מאסטר של הצבע השחור", כאן הוא החליט להביא לידי ביטוי פן אחר שלו, ולבחור בדגמים העשירים בשפע של צבעים וטקסטורות בתוך הכרך העירוני המדומה: "אני אוהב ערים. אני אוהב אותן, כי הן מאפשרות חופש גדול. אנחנו יכולים להיות אנונימיים בהן, דברים רבים קורים בהן, דברים משתנים בכל רגע נתון. ערים הן תמיד בתהליך של שינוי", אמר ימאמוטו, בראיון עם האוצר השוויצרי האנס אולריך אובריסט שנערך ב-2002.

הגלריה העליונה עוצבה כחלל רך, ממוקד ומדיטטיבי שבמרכזו עץ רחב המורכב מגופי תאורה ומהווה מוקד של אור ואנרגיה. במרחב הגלריה הוצבו כעשר שמלות ערב בצבעי אדום ושחור. עיצוב החלל העניק חוויה שקטה, כמעט מיסטית, המזמינה ישיבה והרהור. הבחירה בהעמדה דרמטית זו יצרה שיח בין חוויית הצופה במוזיאון וחוויית הצופה בתצוגת האופנה של ימאמוטו: "הצגת הבגדים בפני קהל חשובה לי מאוד", הסביר המעצב. "בגלל שהיא חיה, אני לא עורך חזרות, אני ניגש מיד לדבר האמיתי. ברגע בו הדוגמניות נפגשות עם הדגמים, משהו לא צפוי קורה. הן יוצאות לחזית, אל הקהל, ואנחנו, מאחורי הקלעים, יכולים לחוש את התגובה. הרגע הזה, לא יכול להיות מתורגם בשום מדיה – יהא זה צילום, וידאו או טקסט."

בחלל המעבדה לעיצוב, שהפך לחלק בלתי נפרד מחללי התצוגה, הוצגו כעשרים דמויות גבריות כשהן בדיאלוג עם דמות לבנה – שמלת פינה באוש. דמויות נוספות הוצבו בחלל הפרוזדור ההיקפי, בחצר הכניסה למוזיאון ובחלל הפאביליון העליון, באופן שאינו מושלם, שנדמה שאינו גמור או תוך כדי תנועה.

גלית גאון, האוצרת ראשית, סיפרה על התערוכה: "האתגר העצום הטמון בהזמנת יוצר כימאמוטו למוזיאון נמצא בין הרצון להציג תערוכה שתתאר את עשייתו החשובה כל כך בעולם האופנה, לצד ההכרה כי כל דבר שנציג, יהיה פחות מעניין מהפרויקט הבא שלו. מהלך העבודה על התערוכה היה אחד התהליכים המורכבים, המאתגרים והמרתקים שעברנו בשנתיים של פעילות המוזיאון. הדרך לקשור שני יוצרים כרון ארד ויוז'י ימאמוטו, לא הייתה מובנת מאליה ולוותה בבחינה מדויקת של תנועה ומרחב תצוגה חיצונית ופנימית כאחד. יחד עם זאת, אנחנו מצפים לרגע בו ייכנסו ראשוני המבקרים, ורק אז, תתעורר התערוכה לחיים".

במקביל לשיתוף הפעולה בין ימאמוטו למוזיאון העיצוב חולון, נפתחה חנות קונספט מיוחדת של ימאמוטו במתחם בית בנמל של comme il faut בנמל תל אביב. במשך חודשי התערוכה נמכרו מגוון פריטים של ימאמוטו בחנות comme il faut, זאת לצד סדרת הרצאות שהתקיימו במהלך חודשי הקיץ והתמקדו בחיבור בין שני בתי האופנה דרך הנושאים: אופנה וגוף, אופנה ואתיקה, אופנה ומסורת.

התערוכה מוצגת בתמיכת שגרירות יפן וקרן יפן